מגבונים לחים - מטרד סביבתי

 

מגבוני בד, מגבונים לחים, מגבונים "נשטפים" ומוצרי נייר אחרים – אינם מתפרקים ואינם מתכלים במסגרת זמן הגעתם אל מכוני הטיהור. וזה – אם הם בכלל הצליחו להגיע אל מכון הטיהור מבלי ליצור סתימה בדרך. המגבונים, על כל סוגיהם, נדבקים זה לזה, מסתלסלים, ויוצרים ערימות בד שצנרת הביוב אינה מסוגלת להכיל או להניע קדימה. במקרים רבים, הם סותמים את הצנרת הביתית עוד לפני היציאה אל הצנרת השכונתית. מדובר במוצרי נייר שהשימוש בהם הפך לרב ומגוון בעידן הנוכחי. רוב הציבור אינו מודע לבעיה הסביבתית ולעלויות הקשורות בטיפול בה, ומשליך את המגבונים היישר אל האסלה – קרי, אל מערכת הביוב. מכון שפד"ן של איגודן מפנה עשרות טונות של גבבה (פסולת מצטברת שרובה מגבונים) בכל יממה לאתרי הטמנה.

​

התוצאה המידית של השימוש התכוף במגבונים וזריקתם אל האסלה:

• סתימות מסוגים שונים: ביתיות, שכונתיות ובינעירוניות.

• תקלות במכוני הטיהור, שעלותן עולה אלפי ומאות אלפי שקלים.

• במקרים מסוימים: תקלות שעלולות להביא להצפת ביוב בשטחים עירוניים.

 

 

הנה כמה נתונים אודות מטרד המגבונים הלחים:

 

300-500 שנים   -   משך  הזמן שלוקח למגבון בד להתפרק בטבע

 

1 בכל שבוע -  תדירות תקלה / סתימה במשאבות של מכוני טיהור כתוצאה מהצטברות מגבונים

 

400 – מספר המגבונים הלחים שבהם אדם בישראל משתמש בממוצע בשנה

 

3.1 מיליארד  - סך צריכת המגבונים המשוערכת בישראל בשנה

 

16,000 טון – מגבונים הנאגרים במתקני ביוב בארץ בשנה

 

זכרו: מגבון לח – תמיד לפח